Site Survey – Kyseliv/Kyselytsi Cemetery – 15/7/2016
Radautz Jewish Cemetery – 7/2023 (Hebrew) – By Sharona Lavi
בית העלמין היהודי ברדאוץ, שרונה לביא
.לפני כחודש חזרתי ממסע עומק בין הקהילות היהודיות בבוקובינה
.אני רוצה לספר לכם על ביקורי בבית העלמין של רדאוץ
רדאוץ היא עיר במחוז סוצאבה שבצפון רומניה. העיר רדאוץ נוסדה במאה ה – 15. יהודים התחילו להגיע אליה במאה ה-19 כשהעיר היתה שייכת לממלכת בית הבסבורג האוסטרית. עם השנים היגרו אליה גם יהודים ממזרח גליציה, אזור שהיה בשליטה אוסטרית וכך העיר ספגה את התרבות הגרמנית
.לפני מלחמת העולם השנייה חיו בעיר כ-5,600 יהודים שהיוו כשליש מתושביה
ביוני 1941 גורשו אליה יהודים רבים נוספים מכפרי הסביבה. באוקטובר 1941 גורשו 7000 מיהודי העיר ומכפרי הסביבה למחנות ולגטאות בטרנסניסטריה, 6100 מתוכם נספו שם
בסיום המלחמה, ולאחר עליית השלטון הקומוניסטי ברומניה, הולאמו נכסי היהודים בעיר בידי המשטר, ומרבית היהודים ששרדו את המלחמה לא שבו לעיר
ביקרתי בבית הכנסת ברדאוץ ושוחחתי עם ראש הקהילה שסיפר שהיום הקהילה היהודית מונה 35 יהודים בלבד ומתוכם רק 7 יהודים על פי ההלכה
לא סתם הגעתי לרדאוץ. מילדות שמעתי את שם העיר הזו ,ידעתי שהיו למשפחתי קרובי משפחה מרדאוץ שהתגאו בעירם. ידעתי שלאשתו השניה של סבי היה אח בשם שלמה אשר גרימברג גרללר שהיה ערירי ונקבר ברדאוץ. כשהגעתי לאזור היה לי ברור שלא אשקוט עד שאמצא את קיברו
בית הקברות היהודי של רדאוץ נמצא בעיבורה של העיר, קל למצוא אותו, מספיק לרשום בוויז ברומנית “בית הקברות היהודי” ומגיעים. דאגו לי מבעוד מאוד ששער בית העלמין יהיה פתוח וכך נכנסתי
כאשר כף רגלי דרכה בכניסה הרגשתי כאילו אני נמשכת כבמטה קסם אל העבר. מראה הקברים העתיקים, הצמחייה העבותה מסביב, הכתב העברי הישן שחרוט על המצבות, כולם יחד הובילו אותי כבמכונת זמן לעיירה היהודית של פעם
בית העלמין של רדאוץ ענק וקבורים בו מאות יהודים. נכנסים דרך שביל ראשי המתפתל לעבר מישור גדול של חלקות ובהם מצבות. שמות היהודים החקוקים על האבן מהלכים עלי קסם. שמות יהודיים כמו: דרוקמן, ליברזון, שטנצלר , וינברג , ברטפלד, גלטר ועוד
.כאמור הגעתי במטרה למצוא את קברו של שלמה אשר גרימברג גרללר
קיבלתי מראש הכוונה לאזור המשוער של הקבר ולולא זה לא הייתי יכולה להתחיל לחפש את שמו בין מאות המצבות אך לדאבוני נכחתי לראות כי העזובה שולטת בכל, הכיתוב על מרבית המצבות נשחק, צמחיה מכסה את רוב השטח. השבילים בין המצבות חסומים על ידי גידולי פרא. הבנתי כי אין סיכוי שבחיפוש רגיל אמצא את מבוקשי
.בצר לי התקשרתי לגנאולוג המומחה מר יוסף יגור מישראל שמיפה את בית העלמין של רדאוץ
.בשיחה חוצת יבשות הוא בסבלנות אין קץ כיוון אותי לעבר המטרה
תיארתי לו איזה שם חרוט על מצבה מסויימת, הוא חיפש אצלו ברישומים את אותו השם והנחה אותי לכיוון שעלי לצעוד. “תמשיכי 5 מצבות שמאלה ותתקדמי 6 שורות קדימה, כעת איזה שם את רואה?” הוא שאל “ליברזון” עניתי. “נהדר, כעת תספרי 3 מצבות ימינה ותתקדמי 5 שורות קדימה, ומה את רואה עכשיו?” הוא שאל, וכך כשאני נשרטת עד זוב דם מהקוצים, ונחבלת מהמצבות שנסדקו ונשברו הקראתי לו את השמות שבקושי ראיתי וכך בהנחייתו לאחר כרבע שעה הגעתי למצבה
אין צורך לתאר את ההתרגשות שאחזה בי למראה שמו של שלמה אשר גרימברג גרללר החרוט על המצבה, “מצאתי , הגעתי” צעקתי בשמחה לעבר שלושת הכלבים העזובים שליוו אותי מהכניסה
על המצבה צוין גם אביו אברהם שנהרג בטרנסניסטריה בשנת 1942. תליתי בגאווה את דגל ישראל על המצבה, הדלקנו נר וקראנו פרקי תהילים לזכרו ולזכר כל יהודי רדאוץ הטמונים בבית הקברות
למשפחת גרימברג גרללר לא היו צאצאים , המשפחה כולה אבדה , שמחתי להעניק להם זכרון ולהגיע עד רדאוץ כדי לחלוק להם כבוד אחרון
בעודי ניצבת שם ליד הקבר, נרגשת, נשמע צפצוף היסטרי ומחריש אוזניים מהטלפון הנייד שלי, צפצוף אזהרה בדומה להתראת “צבע אדום” , לפתע החלו להישמע גם הדי פיצוצים מרחוק
אני מזכירה שרדאוץ נמצאת בצפון רומניה, סמוכה לגבול עם אוקראינה. אנו הישראלים מורגלים שכאשר נשמעת התראה חריגה הפירוש הוא אחד – טילים
נכנסתי ללחץ , מבחינתי היה ברור לי שהמלחמה עם אוקראינה עברה שלב, והנה אוטוטו אני מוצאת את עצמי , .בדומה לסבתי, בתוך מלחמה בלב אירופה…
.אבל מסתבר שברומניה החיים הרבה יותר רגועים ממה שיכולנו לדמיין
הצפצוף ההיסטרי היה התראה על שבר ענן קיצוני . והדי הפיצוצים לא היו אלא רעמים שתוך דקה הפכו למטח כבד של גשם, למרבה הפלא חלף כעבור עשרים דקות ושוב יכולתי להמשיך לטייל בבוקובינה הפסטורלית
שרונה לביא
.בת 50 , בת לאב שנולד וגדל בבוקובינה
מובילה מסעות נשים לרומניה , מארגנת ומלווה טיולי שורשים בכל רומניה בדגש על בוקובינה. חוקרת אתשואת יהודי רומניה ומעבירה הרצאות על הקהילות היהודיות ברומניה ועל שואת יהודי רומניה
From 7-8/2023 World Organization of Bukovina Jews – Kimpolung, Czernowitz, Mogilev, Luzinetz, Gura Humora (Hebrew)
פסטיבל “לחיים קימפולונג” – יוני 2023
!!!צוות הפעילים להנצחת המורשת היהודית של העיר קימפולונג עשה זאת שוב
בסוף השבוע האחרון של יוני 2023 התקיימה בקימפולונג חגיגת תרבות יהודית שהשתלבה בביקור הרשמי של מר משה ונגר, מנהל החברה הכלכלית של כרמיאל, אשר הגיע כנציג הרשמי של ראש העיר כרמיאל משה קונינסקי.
כזכור ב 2018 נחתמה בין שתי הערים ברית ערים תאומות והביקור הנוכחי היווה נדבך נוסף בחיזוק הקשרים ביניהן לאחר שנות הקורונה והמשך שיתוף הפעולה.
משה ונגר הוא בנו של ברוך (בנו) ונגר, יוזם הקמת העיר כרמיאל וראש העיר המיתולוגי שלה, אשר נולד בקימפולונג. אל משה נלווה גם בנו בן ה- 15 עומרי אשר גם נשא דברים (באנגלית) ודיבר על הסבא אותו לא הכיר.
תוכנית הפסטיבל כללה קידוש ליל שבת כהלכתו וארוחה בנוכחות ראש העיר, ביקור מודרך בבית הכנסת “הקטן” שבדרך כלל סגור ונפתח לקהל לכבוד האירוע, וביקור מודרך ומאד מרגש בבית הקברות בו אמר משה ונגר את ה”קדיש” לזכר כל יהודי העיר שגורשו לטרנסניסטריה ולא חזרו, ושי אברמסון (החזן הראשי לצה”ל) הרטיט לבבות עם “אל מלא רחמים” בהקלטה טלפונית.
את האירועים הללו הדריכה בנועם וידע רב דר’ דינה פלדמן, הרוח החיה בצוות הפעילים. הסיור בבית הקברות התקיים בגשם ותחת מטריות, ובכל זאת משך תושבים מקומיים שהסתקרנו, למדו, ומאד התרגשו.
בחלק האמנותי התקיים קונצרט של תזמורת כלייזמרים בשם “מזל טוב” שכללה 5 נגנים וזמרת, אשר הגיעה במיוחד לאירוע מקלוז’ והנעימה לקהל בשירים ונעימות ביידיש ועברית.
לסיום האירועים התקיימו מספר מצגות שעסקו ב”מהו אוכל יהודי – מאכלים מהעדות השונות”, ובהוקרה ליהודים ילידי קימפולונג שהגיעו לגדולה – האדריכלית זוכת פרס ישראל דורה גד וברוך ונגר.
אל המצגת בנושא האוכל שהוגשה על ידי גבי פאינרו נלוו טעימות של מאכלי עדות שונים שהובאו במיוחד מישראל על ידי הצוות וזכו לעניין והצלחה רבה. בקהל אף נכחו שתי שפיות ממסעדות מקומיות אשר ביקשו גם לקבל מתכונים.
המצגת על דורה גד הוגשה על ידי עדנה קיסמן.
משה ונגר סיפר על תולדות חייו של אביו שחזר לבדו מטרנסניסטריה ובנה את עצמו בישראל, ועל אישיותו המיוחדת אשר הביאה אותו להישגים הרבים שלו. אל הדברים נלווה סרט קצר על ברוך ונגר ועל הקמת העיר כרמיאל.
את האירועים ליווה צוות טלוויזיה מעיר המחוז סוצ’אבה אשר פרסם כתבה על סוף השבוע המיוחד. ניתן לראות את הכתבה ( ברומנית ) בקישור הבא :
קבלת הפנים והאירוח של ראש העיר קימפולונג וצוותו היו מעל ומעבר ונוצרה אוירה של ידידות אמיתית.
נקווה שהאירוע יהווה התנעה מחדש של מהלך שיתופי פעולה וחיזוק קשרים, ובכך נתרום להנצחת פועלם וזכרם של יקירינו האישיים ושל כל הקהילה היפה שחיה בקימפולונג ואיננה עוד.
טקס זיכרון בעיר צ’רנוביץ – 6 ביולי, תודה לרומן
“בכל שנה, בתחילת חודש יולי מציינת הקהילה היהודית בצ’רנוביץ את הימים והזיכרונות מחודש יולי 1941 העקוב מדם, בו הנאצים כבשו את אדמתנו והכריזו על האוכלוסייה היהודית כבלתי חוקית.
טרור, השפלה, רדיפה, עינויים, ירי… אלפים רבים מבני ארצנו הושמדו רק בגלל שנולדו יהודים. אלפים גורשו למחנות בטרנסניסטריה, כמעט ללא סיכוי לשרוד.”
ב-6 ביולי, התכנסו בבית העלמין היהודי נציגי הקהילה היהודית, ראשי האזור והעיר: סגנית יו”ר המועצה האזורית מיקולה גיטור, ראשת מחלקת התרבות של צ’רניבצי OVA אלנה בודנר, מזכ”ל מועצת העיר סרגי דוברז’נסקי.
הטקס התקיים בהנחיית ראש הקהילה היהודית באזור ליאוניד מילמן.
“אנחנו זוכרים את אחינו שנרצחו רק בגלל היותם יהודים.
תנו כבוד לכל מי שנלחם עכשיו, אמר סגן היו”ר הראשון של המועצה האזורית מיקולה גיטור. לעולם לא עוד ניתן לזוועות השואה לחזור על עצמן ושהקב”ה יברך וישמור עלינו
“
רשמים ממסע שורשים של משפחת קליפר – יולי 2023
תודה לישראל קליפר
במשך שנים רבות לא התוודענו לסיפור המשפחתי שלא סופר.
בבית בו גדלנו לא דיברו על השואה, לא סיפרו מה עברו במהלך התקופה הנוראית וכאשר העלינו את הנושא בבית, אבא היה נוהג לומר : “לנו לא היה רכוש ואני לא רוצה להתעסק עם זה”. מה שהיה שם נשאר שם….
אבל, ככל שחולף הזמן אנחנו מבינים כי חבל שלא שאלנו יותר, חקרנו יותר והתחושה היא שפספסנו ומאוד קשה לגשר על הפער של הזמן שעבר ולא ישוב עוד.
לפני שנה נפטרה אמנו – חיה רחל קליפר ובמהלך השבעה שוחחנו ביננו האחים והרעיון לצאת למסע “תפס” את כולנו … וכך מרעיון של רצון לסגור מעגל , לדעת יותר, או אולי סוג של געגוע עז שאחז בכולנו הוביל אותנו למסע שקראנו לו – ” מבצע סבתא”
יצאנו למסע בזמן מבלי לדעת לאן הוא יוביל אותנו . תכננו את המסלול עפ”י המידע שבכל זאת קצת צברנו ממסמכים שונים , קצת קריאה של ספרים שנמצאים בארגון יוצאי בוקובינה , ביקור ביד – ושם ושיחות עם אנשים טובים כמו : שיפרה מארגון יוצאי בוקובינה ,אברהם איווניר , שרונה לביא (טוכמן) , ועוד מס’ ידידי המשפחה לאורך השנים .
אז בעצם מה חיפשנו? את 2 הסבתות שלנו.
סבתא רגינה שהתחתנה עם סבא דוד שלמה קליפר. הם חיו בצ’רנוביץ והולידו את אבא שלנו – משה נח.
סבתא רחל שהתחתנה עם סבא יהושע גנוט. הםחיו בגורה הומורה לאחר שהגיעו ממקומות אחרים.
סבתא רגינה – השתתפה בצעדת המוות לאחר שהיא ובנה גורשו מהעיר צ’רנוביץ ביולי 1941 והגיעה ללוצ’ינץ שם נרצחה ע”י חיל גרמני . אנחנו לא ידענו היכן נקברה ולא ציפינו למצוא בית עלמין יהודי , חשבנו כי במקרה הטוב נמצא אנדרטה עם קבר אחים או משהו בסגנון זה.
סבתא רחל – נפטרה לאחר המלחמה (נובמבר 1945) בלידת ביתה – חיה רחל, קבורה בעיר גורה הומורה רומניה . אמא שלנו הצליחה לבקר בקברה בשנת 1996 והיה חשוב לה מאוד שהמצבה תישמר. חלק חשוב בהחלטה לצאת למסע היה להגיע ולדאוג לשיקום, אם נדרש .
את המסלול קבענו בהתחשב במגבלות של זמן והגעה לאוקראינה (כיום מדינה במלחמה) מורה הדרך שלנו אלכס מתגורר באוקראינה .
ביום ראשון בלילה הגענו למולדובה, שם לנו וביום שני בבוקר אלכס אסף אותנו ויצאנו לדרך לכיוון מוגילב .
לאחר מעבר מהיר יחסית בין הגבולות הגענו לתצפית על נהר הדנייסטר .
לאט לאט אנחנו מתחילים להבין את הזוועה שחוו היהודים שגורשו …
די לקרוא את העדויות כדי לחבר את העדות לתנאים הפיזיים שהיו בלתי אפשריים לאדם נורמטיבי .
אנדרטה לזכר הקורבנות בעיר מוגילב
לאחר מכן נסענו ללוצ’ינץ ..
הדרך לא רחוקה, אבל כאשר פנינו לכיוון העיירה התחלנו להבין כי למעשה הזמן עומד מלכת: עיירה שוממה , ישנה ואין הרבה אנשים במקום . לאחר שנכנסנו מצאנו במקרה אישה שהולכת ברחוב (שבילי עפר ) ושאלנו אם היא מכירה אנדרטה לזיכרון של יהודים. היא חייכה ואמרה שהיא דואגת לבית העלמין היהודי .. ביקשנו שתראה לנו והסכימה לקחת אותנו , אנחנו הופתענו לגלות שיש אכן בית קברות יהודי . לאחר נסיעה קצרה בדרכי עפר הגענו למקום מכוסה בהרבה מאוד צמחיה, שם עצרנו והתחלנו לפלס את דרכנו בין השיחים .
אכן הגענו למקום בו כפי הנראה קבורה סבתנו – רגינה קליפר .
רוב המצבות לא ניתנות לזיהוי, חלק מהמצבות ניכר שהן מזמן שלטון הרוסים באזור.
יצאנו מלוצ’ינץ לכיוון צ’רנוביץ לסיומו של היום הראשון למסענו .
צ’רנוביץ עיר גדולה ושוקקת חיים , המלחמה המדוברת לא ניכרת בה לבד מהגבלה של עוצר החל מחצות ועד לשעה 04.00 בבוקר .
התארחנו לארוחת ערב בבית חב”ד אצל הרב מנדי – מנחם גליצנשטיין .
.
בבוקר למחרת ערכנו סיור בעיר צ’רנוביץ
אז
היום
בית הכנסת שהופצץ ע”י הגרמנים ושרד ללא הכיפה שעיטרה את ראשו
רחוב וילסון – שמו שונה לרחוב בתי הכנסת – בו שכן המפעל בו עבד סבא שלנו-את המפעל לא מצאנו .
לאחר סיור בעיר שמנו פעמינו לכיוון גורה הומורה – רומניה .
הגענו לגורה הומורה בשעות אחר הצהריים המאוחרות והתחנה הראשונה הייתה בית הכנסת.
בית הכנסת עומד שומם , סגור ומאובק …
נסענו לבית העלמין בו מתגורר דניאל בנה של מי ששנים התגוררה בבית העלמין וטיפלה במצבות .
את דניאל פגשנו למחרת בבוקר. דניאל היה מאוד אדיב ונחמד. יש ברשותו ספר עם שמות הנפטרים הקבורים בבית העלמין ומפה לאיתור הקברים .
כתובת המייל של דניאל : djdanutmix@gmail.com
בנקודה אני רוצה לסכם את המסע המוצלח והמגבש. מבחינתנו , עמדנו ביעדי המסע. יש עוד המון ללמוד, שאלות שנשאלו במהלך הכנת המסע ובמסע עצמו ונותרו ללא מענה .
אבל, ההרגשה היא הרגשה של סיפוק, הרגשה שהחזרנו מעט נחת להורינו היקרים.
אנו תפילה שכל תפילותינו יענו בזכות אותם קדושים שלא זכו להגיע לארץ ישראל .
יהיה זכרם ברוך.
Photos from Banila Cemetery 5/2023 – by Sruly Slomiuc
This cemetery was visited by Baruch Eylon in 7/2013 and found the cemetery with high vegetation covering the tombstones. When he visited it again in 2016 as part of a delegation from the World Organization of Bukovina Jews he found that it was cleaned by the village leadership team.
This cemetery was taken care of in 11/2020 by the ESJF, that fenced it, added a board with information and cleaned it. See https://www.esjf-cemeteries.org/survey/banyliv-pidhirnyy-jewish-cemetery/
On 30/5/2023 Sruly Slomiuc sent a person to take photos of the cemetery as it is now. Unfortunately, it is once again overgrown, as it was in 2013.
Here are the photos as it is now.
Czernowitz Synagogue – Life in Soviet Ukraine – 1988
Thanks Mr. Bruno Barbie and Carl De Keyser for taking these photos and making them available.
The Synagogue in Vatra Dornei by Adela Jucan
The Vatra Dornei Synagogue, in the county of Suceava, was constructed in the second half of the nineteenth century (1898 – 1902) by a strong jewish community in the town, which today can only count 8 remaining among its number.
It is not functioning today, though planned by the Ministry of culture to be put to re-use, as a religious center or a museum. Despite the continuing degradation, it remains a spectacular building, though the necessity of repairs is very important. The synagogue can be viewed from three sides, only in the exterior.
Prayer in Siret Synagogue – 9/2022 – by Ezra Orani
I joined a delegation of Ukrainian Jews that came to Siret to clean the Jewish cemeteries. During our stay in Siret we went to the old Jewish synagogue to hold a prayer.
There are no Jews in Siret and the synagogue stays closed with the key held by a local non-Jewish lady.
The original old beautiful Aron Hakodesh that was in this synagogue was smuggled to Israel and replaced by a simple Aron Kodesh that can be seen in the pictures below.
Here is the link to the prayer in the synagogue
http://www.eylonconsulting.com/bukovina/blog/wp-content/uploads/2022/11/VID-20221115-WA0003-2.mp4
Bilha Bashan: Summary from a meeting on December 2013 at Dov Shai’s home
This post was initiated by Mrs. Shulamit (Shuly) Druckman-Levi on Facebook. Shuly – thank you a lot!!
The summary was written by Dr. Bilha Bashan. Thank you Bilha.
Attending – Dov, Vera his wife, Shlomit Levy his daughter , Baruch Eylon (my cousin), my sister Yetka huller and my daughter Ariel.
Origin – The family moved from Galicia to Bukovina around year 1800. They had no specific professions. The name Drukmann was due to the fact that he was a “Sofer Stam”- religious scribe.
Michael (Yechiel Mechel) received a large plot (~12,000 hectares) in a village called Hilcze, about 7 kilometers from Banila. Banila was a deserted place despite its fertile soil and pastureland. They grew a lot of corn.
Dov Shai (Schertzer– S.D) heard these facts from his mother Lotti (Leah Schertzer, born Druckman).
Grandmother Sarah Druckman, Michael‘s wife, died at the age of 101.
Michael was active in the community (עסקן). He was involved in a board committee of a trade vocational school in Chernovitz. When the schoolwas bankrupt, Michael was placed in prison.
Sarah, his wife, went to Vienna since she asked for and received a meeting with the Caesar. Sarah reached a financial arrangement with the Caesar, to pay the Caesar to release Michael from prison. Sarah sold all their ridge to the Adlersberg family (not related to us, a different Adlersberg family). Michael was released.
He was not aware that almost all the ridge was sold and got a heart attack. (according to Dov Shai‘s family saga book, he writes that discovering that the ridge was sold, instigated the heart attack – S.D)
Until 1848, 148,000 estates were owned by Jews. In 1850 the Germans arrived and received plots of land.
At the British library in London there is archival information about Bukovina, and in Augsburg too (Germany – S.D).
Henia Druckman, Michael’s daughter, married an Adlersberg HaCohen. She bought a plot of land in Banila. Berl (Henia’s brother -S.D) received the estate.
Dov Shai was born in 1927, in Hilcze. His father Berl sold the estate and they moved to Banila. They had a beer distribution agency.
Savta (grandmother – S.D) Bass’e had a Kosher Mehadrin restaurant/boarding house (Inn – S.D) with a few rooms. During the summer when people came from Chernowitz for vacation they stayed there. She also catered for small events (20-30 people).
Avraham and Betty were the ‘two intelligent ones’. Avraham Gertler was an accountant in Seletin, 76km from Banila. (Michael Druckman – Berl’s son, lived in Seletin with his wife Jeannette Sussman and daughter Chaya – S.D).
(His sister – S.D) Betty studied in Beit-Yaakov. The community opened the school (for girls – S.D) and my mother Betty taught there.
Joseff (יוז’יו) – The only one that had a profession – as a hairdresser, was Yosef Gertler, their brother.
(There were many “Wagon Owners” in Banila (wagon taxis S.D).
The Druckmans were ‘snobs’. They were the “Levi”, honored/privileged, the elite of Banila.
There was a main synagogue in Banila, where the rabbi prayed. Uncle Shmuel, Henia Adlersberg’s brother, had a seat in the East (facing East
Duniu Druckman (David Druckman – S.D’s grandfather – remark is regarding the family tree Duniu made which Dov Shai gave Bilha on her visit – S.D).
A recipe for Totch: (We tasted in the meeting the special Drukmann Toch)
3 eggs, half self-rising flour (measurement not mentioned – S.D), 1 packet of yeast, 5 large potatoes, 1 teaspoon of salt. Grate the potatoes (do not squeeze out liquids), add flour, yeast, salt and eggs. Leave to rest for 2 hours then place in a large oven baking pan for one to one and a half hours (temperature not mentioned – S.D).
* Note – Where I added my remarks, I placed my initials (S.D = Shulamit Druckman) to show it’s not part of the original text.
Baruch Eylon’s grand-grand mother’s grave in Banila pe Siret – by Baruch Eylon 19.5.2021
My family lived in Banila pe Siret before WWII. My Parents lived there and were deported to Transnistria in 1941. En route to Mogilev my grand mother died and was left along the road….
Her mother – Henia Adlersberg lived in Banila and was burried there. I visited Banila in 2013 and then in 2016 but did not find her tombstone. In 2017 Mr. Naftali Zloczower visited Banila and took pictures (See http://www.eylonconsulting.com/bukovina/blog/?p=2838 ). This week – May 2021, Mrs. Shulamit Druckman-Halevi reviewed the pictures and identified the gravestone of my grand-grand-mother and informed me about her finding.
It turns out that she and me have roots from the Druckman family.
Thanks Naftali Zloczower for taking the pictures and sharing them and to Shuli for bringing it to my attention.
Here is the photo.
