פסטיבל “לחיים קימפולונג” – יוני 2023
!!!צוות הפעילים להנצחת המורשת היהודית של העיר קימפולונג עשה זאת שוב
בסוף השבוע האחרון של יוני 2023 התקיימה בקימפולונג חגיגת תרבות יהודית שהשתלבה בביקור הרשמי של מר משה ונגר, מנהל החברה הכלכלית של כרמיאל, אשר הגיע כנציג הרשמי של ראש העיר כרמיאל משה קונינסקי.
כזכור ב 2018 נחתמה בין שתי הערים ברית ערים תאומות והביקור הנוכחי היווה נדבך נוסף בחיזוק הקשרים ביניהן לאחר שנות הקורונה והמשך שיתוף הפעולה.
משה ונגר הוא בנו של ברוך (בנו) ונגר, יוזם הקמת העיר כרמיאל וראש העיר המיתולוגי שלה, אשר נולד בקימפולונג. אל משה נלווה גם בנו בן ה- 15 עומרי אשר גם נשא דברים (באנגלית) ודיבר על הסבא אותו לא הכיר.
תוכנית הפסטיבל כללה קידוש ליל שבת כהלכתו וארוחה בנוכחות ראש העיר, ביקור מודרך בבית הכנסת “הקטן” שבדרך כלל סגור ונפתח לקהל לכבוד האירוע, וביקור מודרך ומאד מרגש בבית הקברות בו אמר משה ונגר את ה”קדיש” לזכר כל יהודי העיר שגורשו לטרנסניסטריה ולא חזרו, ושי אברמסון (החזן הראשי לצה”ל) הרטיט לבבות עם “אל מלא רחמים” בהקלטה טלפונית.
את האירועים הללו הדריכה בנועם וידע רב דר’ דינה פלדמן, הרוח החיה בצוות הפעילים. הסיור בבית הקברות התקיים בגשם ותחת מטריות, ובכל זאת משך תושבים מקומיים שהסתקרנו, למדו, ומאד התרגשו.
בחלק האמנותי התקיים קונצרט של תזמורת כלייזמרים בשם “מזל טוב” שכללה 5 נגנים וזמרת, אשר הגיעה במיוחד לאירוע מקלוז’ והנעימה לקהל בשירים ונעימות ביידיש ועברית.
לסיום האירועים התקיימו מספר מצגות שעסקו ב”מהו אוכל יהודי – מאכלים מהעדות השונות”, ובהוקרה ליהודים ילידי קימפולונג שהגיעו לגדולה – האדריכלית זוכת פרס ישראל דורה גד וברוך ונגר.
אל המצגת בנושא האוכל שהוגשה על ידי גבי פאינרו נלוו טעימות של מאכלי עדות שונים שהובאו במיוחד מישראל על ידי הצוות וזכו לעניין והצלחה רבה. בקהל אף נכחו שתי שפיות ממסעדות מקומיות אשר ביקשו גם לקבל מתכונים.
המצגת על דורה גד הוגשה על ידי עדנה קיסמן.
משה ונגר סיפר על תולדות חייו של אביו שחזר לבדו מטרנסניסטריה ובנה את עצמו בישראל, ועל אישיותו המיוחדת אשר הביאה אותו להישגים הרבים שלו. אל הדברים נלווה סרט קצר על ברוך ונגר ועל הקמת העיר כרמיאל.
את האירועים ליווה צוות טלוויזיה מעיר המחוז סוצ’אבה אשר פרסם כתבה על סוף השבוע המיוחד. ניתן לראות את הכתבה ( ברומנית ) בקישור הבא :
קבלת הפנים והאירוח של ראש העיר קימפולונג וצוותו היו מעל ומעבר ונוצרה אוירה של ידידות אמיתית.
נקווה שהאירוע יהווה התנעה מחדש של מהלך שיתופי פעולה וחיזוק קשרים, ובכך נתרום להנצחת פועלם וזכרם של יקירינו האישיים ושל כל הקהילה היפה שחיה בקימפולונג ואיננה עוד.
טקס זיכרון בעיר צ’רנוביץ – 6 ביולי, תודה לרומן
“בכל שנה, בתחילת חודש יולי מציינת הקהילה היהודית בצ’רנוביץ את הימים והזיכרונות מחודש יולי 1941 העקוב מדם, בו הנאצים כבשו את אדמתנו והכריזו על האוכלוסייה היהודית כבלתי חוקית.
טרור, השפלה, רדיפה, עינויים, ירי… אלפים רבים מבני ארצנו הושמדו רק בגלל שנולדו יהודים. אלפים גורשו למחנות בטרנסניסטריה, כמעט ללא סיכוי לשרוד.”
ב-6 ביולי, התכנסו בבית העלמין היהודי נציגי הקהילה היהודית, ראשי האזור והעיר: סגנית יו”ר המועצה האזורית מיקולה גיטור, ראשת מחלקת התרבות של צ’רניבצי OVA אלנה בודנר, מזכ”ל מועצת העיר סרגי דוברז’נסקי.
הטקס התקיים בהנחיית ראש הקהילה היהודית באזור ליאוניד מילמן.
“אנחנו זוכרים את אחינו שנרצחו רק בגלל היותם יהודים.
תנו כבוד לכל מי שנלחם עכשיו, אמר סגן היו”ר הראשון של המועצה האזורית מיקולה גיטור. לעולם לא עוד ניתן לזוועות השואה לחזור על עצמן ושהקב”ה יברך וישמור עלינו
“
רשמים ממסע שורשים של משפחת קליפר – יולי 2023
תודה לישראל קליפר
במשך שנים רבות לא התוודענו לסיפור המשפחתי שלא סופר.
בבית בו גדלנו לא דיברו על השואה, לא סיפרו מה עברו במהלך התקופה הנוראית וכאשר העלינו את הנושא בבית, אבא היה נוהג לומר : “לנו לא היה רכוש ואני לא רוצה להתעסק עם זה”. מה שהיה שם נשאר שם….
אבל, ככל שחולף הזמן אנחנו מבינים כי חבל שלא שאלנו יותר, חקרנו יותר והתחושה היא שפספסנו ומאוד קשה לגשר על הפער של הזמן שעבר ולא ישוב עוד.
לפני שנה נפטרה אמנו – חיה רחל קליפר ובמהלך השבעה שוחחנו ביננו האחים והרעיון לצאת למסע “תפס” את כולנו … וכך מרעיון של רצון לסגור מעגל , לדעת יותר, או אולי סוג של געגוע עז שאחז בכולנו הוביל אותנו למסע שקראנו לו – ” מבצע סבתא”
יצאנו למסע בזמן מבלי לדעת לאן הוא יוביל אותנו . תכננו את המסלול עפ”י המידע שבכל זאת קצת צברנו ממסמכים שונים , קצת קריאה של ספרים שנמצאים בארגון יוצאי בוקובינה , ביקור ביד – ושם ושיחות עם אנשים טובים כמו : שיפרה מארגון יוצאי בוקובינה ,אברהם איווניר , שרונה לביא (טוכמן) , ועוד מס’ ידידי המשפחה לאורך השנים .
אז בעצם מה חיפשנו? את 2 הסבתות שלנו.
סבתא רגינה שהתחתנה עם סבא דוד שלמה קליפר. הם חיו בצ’רנוביץ והולידו את אבא שלנו – משה נח.
סבתא רחל שהתחתנה עם סבא יהושע גנוט. הםחיו בגורה הומורה לאחר שהגיעו ממקומות אחרים.
סבתא רגינה – השתתפה בצעדת המוות לאחר שהיא ובנה גורשו מהעיר צ’רנוביץ ביולי 1941 והגיעה ללוצ’ינץ שם נרצחה ע”י חיל גרמני . אנחנו לא ידענו היכן נקברה ולא ציפינו למצוא בית עלמין יהודי , חשבנו כי במקרה הטוב נמצא אנדרטה עם קבר אחים או משהו בסגנון זה.
סבתא רחל – נפטרה לאחר המלחמה (נובמבר 1945) בלידת ביתה – חיה רחל, קבורה בעיר גורה הומורה רומניה . אמא שלנו הצליחה לבקר בקברה בשנת 1996 והיה חשוב לה מאוד שהמצבה תישמר. חלק חשוב בהחלטה לצאת למסע היה להגיע ולדאוג לשיקום, אם נדרש .
את המסלול קבענו בהתחשב במגבלות של זמן והגעה לאוקראינה (כיום מדינה במלחמה) מורה הדרך שלנו אלכס מתגורר באוקראינה .
ביום ראשון בלילה הגענו למולדובה, שם לנו וביום שני בבוקר אלכס אסף אותנו ויצאנו לדרך לכיוון מוגילב .
לאחר מעבר מהיר יחסית בין הגבולות הגענו לתצפית על נהר הדנייסטר .
לאט לאט אנחנו מתחילים להבין את הזוועה שחוו היהודים שגורשו …
די לקרוא את העדויות כדי לחבר את העדות לתנאים הפיזיים שהיו בלתי אפשריים לאדם נורמטיבי .
אנדרטה לזכר הקורבנות בעיר מוגילב
לאחר מכן נסענו ללוצ’ינץ ..
הדרך לא רחוקה, אבל כאשר פנינו לכיוון העיירה התחלנו להבין כי למעשה הזמן עומד מלכת: עיירה שוממה , ישנה ואין הרבה אנשים במקום . לאחר שנכנסנו מצאנו במקרה אישה שהולכת ברחוב (שבילי עפר ) ושאלנו אם היא מכירה אנדרטה לזיכרון של יהודים. היא חייכה ואמרה שהיא דואגת לבית העלמין היהודי .. ביקשנו שתראה לנו והסכימה לקחת אותנו , אנחנו הופתענו לגלות שיש אכן בית קברות יהודי . לאחר נסיעה קצרה בדרכי עפר הגענו למקום מכוסה בהרבה מאוד צמחיה, שם עצרנו והתחלנו לפלס את דרכנו בין השיחים .
אכן הגענו למקום בו כפי הנראה קבורה סבתנו – רגינה קליפר .
רוב המצבות לא ניתנות לזיהוי, חלק מהמצבות ניכר שהן מזמן שלטון הרוסים באזור.
יצאנו מלוצ’ינץ לכיוון צ’רנוביץ לסיומו של היום הראשון למסענו .
צ’רנוביץ עיר גדולה ושוקקת חיים , המלחמה המדוברת לא ניכרת בה לבד מהגבלה של עוצר החל מחצות ועד לשעה 04.00 בבוקר .
התארחנו לארוחת ערב בבית חב”ד אצל הרב מנדי – מנחם גליצנשטיין .
.
בבוקר למחרת ערכנו סיור בעיר צ’רנוביץ
אז
היום
בית הכנסת שהופצץ ע”י הגרמנים ושרד ללא הכיפה שעיטרה את ראשו
רחוב וילסון – שמו שונה לרחוב בתי הכנסת – בו שכן המפעל בו עבד סבא שלנו-את המפעל לא מצאנו .
לאחר סיור בעיר שמנו פעמינו לכיוון גורה הומורה – רומניה .
הגענו לגורה הומורה בשעות אחר הצהריים המאוחרות והתחנה הראשונה הייתה בית הכנסת.
בית הכנסת עומד שומם , סגור ומאובק …
נסענו לבית העלמין בו מתגורר דניאל בנה של מי ששנים התגוררה בבית העלמין וטיפלה במצבות .
את דניאל פגשנו למחרת בבוקר. דניאל היה מאוד אדיב ונחמד. יש ברשותו ספר עם שמות הנפטרים הקבורים בבית העלמין ומפה לאיתור הקברים .
כתובת המייל של דניאל : djdanutmix@gmail.com
בנקודה אני רוצה לסכם את המסע המוצלח והמגבש. מבחינתנו , עמדנו ביעדי המסע. יש עוד המון ללמוד, שאלות שנשאלו במהלך הכנת המסע ובמסע עצמו ונותרו ללא מענה .
אבל, ההרגשה היא הרגשה של סיפוק, הרגשה שהחזרנו מעט נחת להורינו היקרים.
אנו תפילה שכל תפילותינו יענו בזכות אותם קדושים שלא זכו להגיע לארץ ישראל .
יהיה זכרם ברוך.
