Radautz – Bukovina Jewish Heritage Sites

בית העלמין היהודי ברדאוץ, שרונה לביא

.לפני כחודש חזרתי ממסע עומק בין הקהילות היהודיות בבוקובינה

.אני רוצה לספר לכם על ביקורי בבית העלמין של רדאוץ

רדאוץ היא עיר במחוז סוצאבה שבצפון רומניה. העיר רדאוץ נוסדה במאה ה – 15. יהודים התחילו להגיע אליה במאה ה-19 כשהעיר היתה שייכת לממלכת בית הבסבורג האוסטרית. עם השנים היגרו אליה גם יהודים ממזרח גליציה, אזור שהיה בשליטה אוסטרית וכך העיר ספגה את התרבות הגרמנית

.לפני מלחמת העולם השנייה חיו בעיר כ-5,600 יהודים שהיוו כשליש מתושביה

ביוני 1941 גורשו אליה יהודים רבים נוספים מכפרי הסביבה. באוקטובר 1941 גורשו 7000 מיהודי העיר ומכפרי הסביבה למחנות ולגטאות בטרנסניסטריה, 6100 מתוכם נספו שם

בסיום המלחמה, ולאחר עליית השלטון הקומוניסטי ברומניה, הולאמו נכסי היהודים בעיר בידי המשטר, ומרבית היהודים ששרדו את המלחמה לא שבו לעיר

ביקרתי בבית הכנסת ברדאוץ ושוחחתי עם ראש הקהילה שסיפר שהיום הקהילה היהודית מונה 35 יהודים בלבד ומתוכם רק 7 יהודים על פי ההלכה

לא סתם הגעתי לרדאוץ. מילדות שמעתי את שם העיר הזו ,ידעתי שהיו למשפחתי קרובי משפחה מרדאוץ שהתגאו בעירם. ידעתי שלאשתו השניה של סבי היה אח בשם שלמה אשר גרימברג גרללר שהיה ערירי ונקבר ברדאוץ. כשהגעתי לאזור היה לי ברור שלא אשקוט עד שאמצא את קיברו

בית הקברות היהודי של רדאוץ נמצא בעיבורה של העיר, קל למצוא אותו, מספיק לרשום בוויז ברומנית “בית הקברות היהודי” ומגיעים. דאגו לי מבעוד מאוד ששער בית העלמין יהיה פתוח וכך נכנסתי

כאשר כף רגלי דרכה בכניסה הרגשתי כאילו אני נמשכת כבמטה קסם אל העבר. מראה הקברים העתיקים, הצמחייה העבותה מסביב, הכתב העברי הישן שחרוט על המצבות, כולם יחד הובילו אותי כבמכונת זמן לעיירה היהודית של פעם

בית העלמין של רדאוץ ענק וקבורים בו מאות יהודים. נכנסים דרך שביל ראשי המתפתל לעבר מישור גדול של חלקות ובהם מצבות. שמות היהודים החקוקים על האבן מהלכים עלי קסם. שמות יהודיים כמו: דרוקמן, ליברזון, שטנצלר , וינברג , ברטפלד, גלטר ועוד

.כאמור הגעתי במטרה למצוא את קברו של שלמה אשר גרימברג גרללר

קיבלתי מראש הכוונה לאזור המשוער של הקבר ולולא זה לא הייתי יכולה להתחיל לחפש את שמו בין מאות המצבות אך לדאבוני נכחתי לראות כי העזובה שולטת בכל, הכיתוב על מרבית המצבות נשחק, צמחיה מכסה את רוב השטח. השבילים בין המצבות חסומים על ידי גידולי פרא. הבנתי כי אין סיכוי שבחיפוש רגיל אמצא את מבוקשי

.בצר לי התקשרתי לגנאולוג המומחה מר יוסף יגור מישראל שמיפה את בית העלמין של רדאוץ

.בשיחה חוצת יבשות הוא בסבלנות אין קץ כיוון אותי לעבר המטרה

תיארתי לו איזה שם חרוט על מצבה מסויימת, הוא חיפש אצלו ברישומים את אותו השם והנחה אותי לכיוון שעלי לצעוד. “תמשיכי 5 מצבות שמאלה ותתקדמי 6 שורות קדימה, כעת איזה שם את רואה?” הוא שאל “ליברזון” עניתי. “נהדר, כעת תספרי 3 מצבות ימינה ותתקדמי 5 שורות קדימה, ומה את רואה עכשיו?” הוא שאל, וכך כשאני נשרטת עד זוב דם מהקוצים, ונחבלת מהמצבות שנסדקו ונשברו הקראתי לו את השמות שבקושי ראיתי וכך בהנחייתו לאחר כרבע שעה הגעתי למצבה

אין צורך לתאר את ההתרגשות שאחזה בי למראה שמו של שלמה אשר גרימברג גרללר החרוט על המצבה, “מצאתי , הגעתי” צעקתי בשמחה לעבר שלושת הכלבים העזובים שליוו אותי מהכניסה

על המצבה צוין גם אביו אברהם שנהרג בטרנסניסטריה בשנת 1942. תליתי בגאווה את דגל ישראל על המצבה, הדלקנו נר וקראנו פרקי תהילים לזכרו ולזכר כל יהודי רדאוץ הטמונים בבית הקברות

למשפחת גרימברג גרללר לא היו צאצאים , המשפחה כולה אבדה , שמחתי להעניק להם זכרון ולהגיע עד רדאוץ כדי לחלוק להם כבוד אחרון

בעודי ניצבת שם ליד הקבר, נרגשת, נשמע צפצוף היסטרי ומחריש אוזניים מהטלפון הנייד שלי, צפצוף אזהרה בדומה להתראת “צבע אדום” , לפתע החלו להישמע גם הדי פיצוצים מרחוק

אני מזכירה שרדאוץ נמצאת בצפון רומניה, סמוכה לגבול עם אוקראינה. אנו הישראלים מורגלים שכאשר נשמעת התראה חריגה הפירוש הוא אחד – טילים

נכנסתי ללחץ , מבחינתי היה ברור לי שהמלחמה עם אוקראינה עברה שלב, והנה אוטוטו אני מוצאת את עצמי , .בדומה לסבתי, בתוך מלחמה בלב אירופה…

.אבל מסתבר שברומניה החיים הרבה יותר רגועים ממה שיכולנו לדמיין

הצפצוף ההיסטרי היה התראה על שבר ענן קיצוני . והדי הפיצוצים לא היו אלא רעמים שתוך דקה הפכו למטח כבד של גשם, למרבה הפלא חלף כעבור עשרים דקות ושוב יכולתי להמשיך לטייל בבוקובינה הפסטורלית

שרונה לביא

.בת 50 , בת לאב שנולד וגדל בבוקובינה

מובילה מסעות נשים לרומניה , מארגנת ומלווה טיולי שורשים בכל רומניה בדגש על בוקובינה. חוקרת אתשואת יהודי רומניה ומעבירה הרצאות על הקהילות היהודיות ברומניה ועל שואת יהודי רומניה

In the fall of 1941, following the order of Ion Antonescu govenrment, 91,845 of Jews from Bukovina were deported. From 9^th until the 15 of October 1941, from the train stations of Suceava, Gura Humorului, Câmpulung Moldovenesc, Vatra Dornei and Rădăuți, men, women, children were sent to Transnistria. Most of them died there, executed, or from epidemics, cold and starvation.

This year, we commemorate 75 years since this dark chapter of Romanian history. To honor the memory of the victims, commemorative plaques were placed on the facades of the train station from where the trains left to Transnistria.

This is a project of Federation of Communities of Romanian Jews and Elie Wiesel National institute for the study of Holocaust in Romania.